ארנסט בלוך

ארנסט בלוך, המלחין האמריקאי יליד שוויץ, נולד ב24 ליולי 1880 בג'נבה. למד בקונסרבטוריון בבריסל אצל המורים איג'ן איסאי ופרנסואה ראס, ולאחר מכן עבר לקונסרבטוריון הגבוה בפרנקפורט, שם היה תלמידו של המלחין איבן קנור. בלוך היגר לארה'ב בשנת 1916 ומונה בשנת 1920 כמנהל המוסיקלי הראשון של המכון החדש למוזיקה של קליבלנד, משרה בה החזיק עד 1925. עבודותיו הראשונות של בלוך, כמו  'מקבת' (1910) והסימפוניה בדו דיאז מינור (1902) היו מושפעות במידה רבה על ידי האסכולה הגרמנית, ובמיוחד המלחין ריכרד שטראוס. שנת 1916 מסמנת שינוי מהותי בסגנונו הקומפוזיטורי של בלוך כאשר הוא פנה לחומר יהודי כמקור להשראה. בתקופה זו יצר את קורפוס העבודות הידוע שלו, ביניהן יצירות כמו 'שלמה' (1916), רפסודיה לצ'לו ולתזמורת מבוססת על דמותו של המלך שלמה וספר קוהלת, הסויטה 'בעל שם' (1923) לכינור ופסנתר, 'סימפונית ישראל' (1916), ו'עבודת הקודש' (1933) לבריטון, מקהלה ותזמורת. היצירות שכתב לאחר מלחמת העולם השנייה היו יותר מגוונות מבחינת סגנונן. הוא התמקד בכתיבה להרכבים קאמריים והחל בנסיונות בכתיבה בצורות נאו קלאסיות, אטונאליות וסריאליות. הוא נפטר בגיל 78 בפורטלנד, אוהיו.