עמי מעייני

עמי מעייני (יליד רמת גן, 1936-2019) תמיד הדגיש את השימוש ביצירותיו במסורות עממיות יהודיות, מזרחיות ואשכנזיות, ביחד עם אלמנטים של מוסיקה ערבית. הוא ידוע בעולם על הלחנותיו לנבל. מעייני למד עם בן חיים ובאוניברסיטת קולומביה עם אוסצ'בסקי בשנות השישים המוקדמות. בין יצירותיו: קונצ'רטו לנבל (פרס אנגל, 1960), פואמה (חליל, מיתרים 1965), רגלים (סופרן, תזמורת 1966), קונצ'רטי לכינור וצ'לו (1967), תהילים (סימפוניה מספר 1, 1974), רביעיית נבל (1975), קונצ'רטו לנבל (1980), וסינפונייטה (סימפוניה מספר 4, 1982). מעייני למד ארכיטקטורה לפני לימודי המוסיקה שלו, ולאחר שהשלים את לימודי המוסיקה למד פילוסופיה. הוא שימש כיו''ר בליגת המלחינים הישראליים, באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב בשנות התשעים. בנוסף, כתב ספר בשלושה כרכים על ואגנר.