נחום - נחצ'ה היימן

מלחין, שירי ארץ ישראל
1934 - 2016

חברו  של נחצ'ה היימן ושותפו לכתיבה, נתן יונתן, אומר עליו (בפתח  אסופת שיריו של היימן): "השם נחצ'ה מתרונן באוזניהם של אלפי ישראלים אוהבי זמר. שהרי הזמר העברי הוא הנשמה היתרה של הווית חיינו בארץ הזאת. הוא האספקלריה של הזמן, של הנפש, של קורות חיינו כבני אדם וחייה של האומה. בהיכלה של זמרת העם, זכה נחום היימן להיות אחד הלויים של הלחן העברי". ולא לחינם קורא לו כך נתן יונתן שכן נחום היימן הוא באמת לוי. ואף שמו מיוחד. הוא אינו מעוברת. נחום היימן מסביר את הקשר שלו למוסיקה בשמו: "בדברי הימים ב', פרק ה' כתוב שמשפחות היימן, אסף וידותון היו המוסיקאים, המעבדים והנגנים של בית המקדש. כך היה בבית ראשון, וגם בבית שני עד שחרב."

נחום (נחצ'ה) היימן הלחין מאות שירים, שרבים מהם הפכו להיות חלק מהקלאסיקה של הזמר העברי והם מוכרים לכולם ומושרים בערבי השירה בציבור. בנוסף הוא הלחין מוסיקה לעשרות סרטים וסדרות טלוויזיה, והדריך מקהלות וחבורות זמר.

היימן נולד בריגה שבלטביה, לאביו נגן בלליקה חובב, נכד לרב חובל שידע לנגן במפוחית ובכינור. הוא נולד בבית בית"רי דובר עברית וזו היתה שפת אימו. הוריו וסביו וסבותיו משני הצדדים דיברו עברית. לארץ הגיע בהיותו בן שש. לאחר שהות של מספר חודשים בשער העלייה עברו הוריו למגדיאל ומשם לתל-אביב. כילד החל ללמוד נגינה בפסנתר, אבל לאחר שלושה שעורים חלה בשיתוק ילדים. בן 11.5 יצא מהמחלה כשיד ימין שלו משותקת חלקית, וביד השניה מתפקדות רק שלוש אצבעות. וק בגיל 17 חזר לנגינה, באקורדיון, משום שיד אחת שלו נשארה מעט משותקת. במשך השנים הצליח להשתחרר מהשיתוק בידים. בגיל 14, לאחר גירושי הוריו,  שהה בקיבוץ נען כילד חוץ שם הושפע מהמלחין דוד זהבי חבר הקיבוץ. בהמשך עבר לקיבוץ כפר מכבי עם חבריו לגרעין ושם הפך לתלמידם של חברי הקיבוץ השכן  רמת יוחנן, מתתיהו שלם ותרצה הודס, שהייתה מחלוצות ריקודי העם בארץ. הוא החל לנגן בחוג ריקודי העם והיא לימדה. אך במקום לנגן את הנעימות בצורה רגילה הוא ניגן אימפרוביזציות לשירים. הודס לא אהבה זאת, ויום אחד, לאחר כמה פעמים בהן אילתר ולא שעה לבקשותיה גירשה אותו לחדר השני. שם היה מונח תנ"ך על השולחן. הוא פתח אותו באקראי ועיניו נפלו על ספר שיר השירים. כעבור מס' דקות כבר היה מולחן השיר ניצנים. שלימים הפך ללהיט ולריקוד עם. הוא רץ בחזרה לחדר בו התנהל שעור הריקוד ולימד את הרוקדים את השיר שהלחין. לאחר מכן פנה אל הודס בהתנצלות: "אני לא יודע לכתוב תוים. אם לא אלמד מישהו את השיר תברח לי המנגינה". כך נולד שירו הראשון בשנת 1951 והוא בן 17.5 . בהמשך  החל לנגן כאקורדיוניסט בחוגים לריקודי עם והיה מעורב בהכנות ובנגינה לפסטיבל מחולות העם הראשון שהתקיים בקיבוץ דליה.  במהלך שירותו הצבאי שירת במחלקת התרבות של פיקוד הנח"ל כרכז הקורסים לזמר עברי. בנוסף שימש גם אקורדיוניסט מחליף לדובי זלצר בלהקת הנח"ל .

לאחר שהשתחרר מן הצבא עבר היימן עם אשתו לקיבוץ בית אלפא.  הוא נשלח מטעם הקיבוץ לשלוש שנות לימודים במדרשה למורים למוסיקה וכן למד אצל המלחין פאול בן חיים, וניצוח אצל גארי ברטיני.  כשחזר לקיבוץ החל דרכו כרועה צאן.  בשנת 1963 הודיע לקיבוץ על עזיבה לחצי שנה, נסע להלסינקי ומשם ללפלנד וחי ארבעה חודשים עם שבט לאפי בקוטב הצפוני.  אחר-כך חזר לקיבוץ.  יום אחד פנה אליו זאב חבצלת ( משורר, יוצר ריקודי עם, מלחין ובמאי סרטים) וביקש אותו לנסוע לגבע לבדוק שם את הלהקה המקומית ולהקים תזמורת קטנה שתלווה אותם. כך נולדו הגבעטרון וחמישית גלבוע אתם עבד 14 שנה.  הוא נסע לגבע ושמע את הלהקה ואחר כך גייס בבית-אלפא צעירים שזה עתה שוחררו מהצבא  וידעו לנגן. הגיוס שלהם היה עבור מופע לכבוד פתיחת גני התערוכה שנתבקש חבצלת להפיק. הוא קיבל מחבצלת את המילים לשיר "לאן נושבת הרוח" ונתבקש לחבר שלוש מנגינות לשיר. נשארה אחת מוכרת. הגבעטרון הפכה תחת ניהולו, בשנות ה- 60, מלהקת חובבים ללהקה מקצועית (בשנת 2007 זכתה הלהקה בפרס ישראל). הפגישה הראשונה שלו עם זאב חבצלת היתה עוד בהיותו רועה צאן.  על הפגישה הוא מספר: לעולם לא אשכח את הרגע שהוא התפרץ מחוייך כולו אל החדר בצריף השבדי שבו התגוררנו. ישנתי בהכנסו וזאב אמר: תשמע בחורון, אני זאב, אתה כבשה, בוא נעבוד יחד. קח שיר שכתבתי ותלחין אותו. אמר והלך!  השיר היה "סתיו". השיר הוקלט על-ידי נחמה הנדל ולימים לאחר הכרות מקרית עם הזמר הצרפתי מקסים לה-פורסטיה הוא תורגם על-ידיו לצרפתית והוקלט בצרפתית (בשם Madam). מקסים לה פורסטייה כתב גם את המילים בשפה הצרפתית לשיר "פוגה קטנה" שהושר על-ידי הפרברים ללא מילים והוא אף שר אותו בשפה זו.

שירים רבים של היימן, שהפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי, הולחנו למילותיו של המשורר נתן יונתן. שיתוף הפעולה ביניהם, שהצמיח כמאה שירים, החל ב – 1957 עם "חופים".  אחריו באו "שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן"), שזכה לאין ספור ביצועים, "צבעי הזמן", אחד השירים הראשונים בארץ שנכתבו בסגנון הבלוז, ורבים נוספים. הוא כתב לאמנים רבים בתחילת דרכם. כך כתב לפרברים (עוד כשהיו שלישיה) שני שירים "אילו כל האוהבים" ו"מה שיש לי לומר לך".  את שני השירים הם הקליטו לתקליט הבכורה ששלטו בו מקצבים דרום אמריקניים. הימן מעיד כי הופתע כששמע את העיבוד שלהם, רחוק ממה שדמיין לעצמו. הוא מודה שהם התעקשו ובדיעבד גם צדקו.

השיר "אילו כל האוהבים" נכתב  נכתב זמן קצר לפני מלחמת קדש. אז קיבל נחצ'ה את המילים מיוסי גמזו כדי שילחין אותן.  והוא אומר על השיר הזה: "אהבתי מאד את המילים המדברות על דו-שיח והידברות של אנשים ואת האהבה לחיים העולה מן השיר והלחנתי אותו". נחצ'ה רואה בשיר "מה שיש לי לומר" (מלים של יוסי גמזו)  מעין אח תאום לשיר "אילו כל האוהבים" . שניהם הוקלטו על-ידי הפרברים לתקליט הבכורה שלהם.  שיר נוסף שכתב לפרברים והוא מעניין כשלעצמו הוא השיר "את ואני והרוח". בשיר הזה במעברים הפרברים שורקים את הפזמון וזו היתה הפעם הראשונה שמישהו העיז להקליט שריקה בשיר והעיתונות חגגה. גם שיר זה תורגם לאנגלית  (על-ידי הזמר האנגלי דיויד בואי בעודו נער צעיר, פועל נקיון באולפנים באנגליה). השיר נקרא באנגלית  You and me and the morning wind והוקלט על-ידי הצמד ג'ימי מקגרגור ורובין הול. אל צמד הזמרים הגיע היימן בעקבות הידידות של צמד אנגלי זה עם צמד הדודאים.

בשנת 1968  הגיע המלחין מישל לגרנד לארץ והבטיח לעזור לו. הוא ניצל הצעה זו ויצא עם המשפחה לפריז. שירו "רק הד קולך" (מלים של איתן פרץ) היה אז מפורסם בארץ והוא החליט שהוא חייב שהזמרת היווניה ננה מושקורי תשיר את השיר. וכך הוא מספר על תולדותיו: "התמקמתי בביסטרו מתחת לבניין בו ישבה חברת התקליטים שלה וארבתי להזדמנות שתבוא. במהלך המארב הזה התודעתי למפקח התנועה של משטרת פאריז ובשיתוף פעולה אתו איתרתי את כתובתה באמצעות מספר הרכב שלה. באחד הבקרים, לבוש מחלצות מאולתרות ובהן נעלי הצנחן האדומות שלי יצאתי עם אותו מפקח תנועה אל היעד. בעוד הוא והמכונית נחבאים בפינת הרחוב, פסעתי בשביל ועברתי את הפשפש ודפקתי בדלת. ננה מושקורי פתחה אותה לרווחה 'מי אתה' שאלה בצרפתית, ובטרם סיימתי לאמר את המילה 'ישראל' החלה לסגור את הדלת מול אפי. מבלי לתת לעצמי דין וחשבון גייסתי את נעלי הצנחנים האדומות שלי ותקעתי  בחוזקה את נעל שמאל שלי בין המשקוף והדלת ובעוד החיוך המקסים שלה הופך למבט זועם עברתי לאנגלית ובמהירות פרשתי לפניה את עשרת אלפי הקילומטרים והחלומות שעברתי בדרכי אליה, תוך שאני מבקש עשר דקות מחייה על מנת להשמיע לה את השיר. היה בי כנראה משהו פאתטי כל כך שננה לא יכלה לעמוד בפניו. עוד באותו ערב הפגישה ביני לבין אדי מארנה שכתב את הגירסה הצרפתית ותוך שבועיים הקליטה את השיר. השיר הפך לסמל המאבק נגד שלטון הקולונלים ביוון. ננה מושקורי היתה לאחר מכן שרת התרבות של הקהילה האירופית". בצרפת, הקליטו משיריו אמנים ידועי שם כננה מושקורי, סרז' לאמה, מארי לה פורה, מקסים לה פורסטיה, מייק בראנט, ריקה זראי וטוני בנט בארה"ב. בפאריז למד שלוש שנים בסורבון כשומע חופשי קורס לזכויות יוצרים במסגרת הפקולטה למשפטים.  החלום הישן של נחצ'ה היה לעשות מוסיקה לסרטים. וכשחיים טופול, חבר ילדות מצא עבורו דירה באנגליה הוא הגיע לשם. היימן נרשם לאקדמיה לקולנוע ובמקביל עבד בסוכנות כדי להתפרנס.  לאחר כמה שנים פגש אותו משקיע שוויצרי שנתן לו להקים ולנהל עסק של מוסיקה לסרטים. היימן ניהל את החברה המצליחה במשך 9 שנים.

השיר הראשון שכתב לסרטים הוא "מרדף" שאותו כתב לחוה אלברשטיין בראשית דרכה. היימן היה אז בראשית דרכו ומיכה שגריר שעשה ב 1968  את סרטו "המלחמה שאחרי המלחמה" שהיה סרטו הראשון פנה אליו ונתן לו את המילים שכתב ירון לונדון. הוא נתבקש לכתוב שיר שיהיה ללא הפסקה ויצור את תחושת החנק וקוצר הנשימה של מרדף בלתי פוסק, זהו השיר "המרדף". שיר נוסף כתב לסדרת הטלוויזיה "דודי ורעי", זהו השיר "כמו צמח בר" - אחד משיריו המפורסמים.  היימן גם הלחין מוסיקה לסדרה על התנ"ך בהפקת ג'ון היימן וחיים טופול. את המוסיקה בצעה התזמורת הסימפונית של לונדון.  היימן הלחין מספר משיריו של נתן אלתרמן שהיה המשורר הנערץ עליו ביניהם "שדרות בגשם", ו"תיבת הזמרה נפרדת", ו"עוד חוזר הניגון", שלושתם חלק ממחזור השירים "כוכבים בחוץ".

היימן השתתף באופן קבוע בפסטיבלי הזמר, והשירים שכתב להם מושרים ומושמעים עד היום וביניהם "הגביע", "ריח תפוח אודם שני" ו"מגדים". מספר משיריו נקראים "שירים ים תיכוניים". המיוחד בהם הוא הקצב של 7/8. אחד מהשירים הללו הוא שיר שזכה בפרס שני בפסטיבל הזמר 1966: "ריח תפוח ואודם שני".  בשנת 1971 כתב היימן שיר נוסף באותו מקצב. הפעם לפסטיבל הזמר המזרחי "עופי יונה חיוורת".

אחד השירים המוכרים והחשובים של היימן, גם הוא בקצב ים-תיכוני אבל מורכב יותר הוא "ארץ שבעת המינים" (למילים של דודו ברק). השיר הזה החל גם הוא את דרכו כמוזיקה לסרט "המלחמה שלאחר המלחמה" (כמו השיר "המרדף", 1968). בשנת 1984 הוא ניתן למנצח חבורת הזמר של הגליל המערבי שחיפש מנגינה במקצבים מורכבים. השיר הוקלט אך לא התפרסם. הוא הוקלט לאחר מכן על-ידי חני ליבנה בתקליט הווקליזה וזהו הביצוע המוכר ביותר של השיר. בגירסה זו התפרסם ונפוץ והפך לחבר קבוע ברפרטואר ערבי השירה בציבור.

ב – 1977 הקליט היימן תוכנית רדיו שהפכה לתקליט מלחניו החדשים לשיריהם של נתן יונתן ואלתרמן. בין השירים שנכללו בתכנית היו "החול יזכור" ו"זמר לבני" שהוקלטו לאחר מכן גם על-ידי חוה אלברשטיין.  על השיר החול יזכור אומר היימן: "אנשים נטו לייחס אותו להעלמותה של הצוללת דקר, לנפילת בנו של נתן יונתן, ליאור. כך או כך זהו שיר המבכה את אובדן הנעורים במילותיו ובלחנו, והוא אומץ כשיר זכרון לנופלים". ב – 1984, הפיק היימן את המופע "חופים", שרץ על הבמות כשנתיים. בין השירים שהושמעו במופע היו השירים "תפילת דייג" ו"את שומעת" שהושרו על-ידי מאיר בנאי  ו"אנשי הגשם" ו"את רואה צוענית" בפי משה דץ, אז זמרים בתחילת דרכם. במופע "חופים" השתתפה גם חני ליבנה, שלה הפיק מאוחר יותר את אלבומה הראשון ואת אלבום הווקליזה, שהורכב כולו מלחניו ("ערב על גגות", "ארץ שבעת המינים"). אחד השירים שנכללו במופע זה היה "שירים עד כאן", שביצעו במקור הדודאים ובמופע בוצע על-ידי כל המשתתפים.  בסוף שנות השמונים היימן אירגן ערבי זמר בארץ עם האקורדיון, הדריך חבורות זמר ובמשך שלוש שנים שימש המנהל האמנותי של חגיגות הזמר העברי בערד, שהיו אז בתחילת דרכן.  על תחילת הפסטיבל בערד מספר נחצ'ה בתכנית רדיו: "פגשתי את בייגה שוחט (אז ראש מועצת העיר ערד) במשרדו של יוסי פרוסט (אז מנהלו של 'אמנות לעם') והם הטילו עלי להביא את פסטיבל ערד לרמת כלים שלובים של הזמר העברי".

ב-1996 הקליט היימן אלבום סולו ראשון משיריו, וממנו הצליחו השירים "חוף אחר" והחידוש ל"ימינה, שמאלה והלאה", שאותו שרה במקור חוה אלברשטיין.

במשך חמש שנים הוא התגורר במצפה הילה שבגליל, שם ניהל ארבע חבורות זמר. לאחר שחזר למרכז הפסיק להדריך חבורות זמר והחל להלחין מוסיקה לסרטים, תכניות טלוויזיה וקלטות ילדים.

רומן מיוחד יש לנחצ'ה עם  העיר ירושלים שלה כתב מספר שירים.  השיר הראשון  שהלחין היה "זאת ירושלים" למילותיו של איתן פרץ. שיר נוסף מפורסם שעוסק בירושלים זהו השיר "שובי בת ירושלים" שעליו הוא מספר שערך התערבות מחוייכת עם דודו ברק לגבי מספר השכונות הירושלמיות שניתן להכניס לתוך שיר אחד. דודו ניצח. כל השכונות שהיו קיימות בימים בהם נכתב השיר מונצחות בו.

בשנים האחרונות עוסק היימן בהצלת הקלטות מוקדמות של הזמר העברי ומפיק מפיק היימן את הסדרה "נוסטלגיה", המורכבת מאלבומים ישנים, שיצאו מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70. באוקטובר 2003 נערך ערב מחווה להיימן מטעם עיריית פתח תקווה. במופע לקחו חלק יזהר כהן, מאיר בנאי, אבי פרץ ואחרים, הערב הוקלט למען אלבום שיצא במקביל ליום הולדתו ה-70 של היימן, בשנת 2004.

דוא"ל: 
nh34@zahav.net.il
Close