מארג הזהויות של השפעות בלקניות במוסיקה הישראלית האמנותית והפופולרית

הקונגרס העולמי החמישה עשר למדעי היהדות

מושב: ישראליות מוזיקלית בזמר ובשיר
5.8.09
יו'ר: יואל רובין

תקציר:

בשיח הציבורי אודות המוסיקה הישראלית האמנותית והפופולרית כאחת מרבים לעסוק בשסע מזרח־מערב. שיוכו של אזור הבלקן, הנמצא גיאוגרפית ותרבותית בשולי המערב וסמוך למזרח התיכון, חמקמק. לתופעת יסוד זו גילויים נבדלים במוסיקה האמנותית ובמוסיקה הפופולרית. הנוכחות הבלקנית נתפסת לעתים כמייצגת נוכריות, אך תכופות משתלבת דווקא בייצוג הזהות הישראלית. גם תפיסתה כתרבות גבוהה או נמוכה אינה קבועה. למתחים אלה ביטוי גם בהתייחסות למאפיינים מוזיקליים קונקרטיים: בעיקרם המודליות שנתפסה כחלופה מזרחית לסלאביות אך לאמתו של דבר קיימת גם באזור הבלקן; במקרים מסויימים שימוש במשקלים מורכבים ומקצבים בלתי-סדירים.

במוסיקה האמנותית ההיבט המרכזי בו עולה השפעה בלקנית היא מורשת ברטוק. באסכולה הים־תיכונית של דור המייסדים שררה הערצה מיוחדת לבארטוק כמי שהצליח ליצור מוסיקה אמנותית חדישה על תשתית פולקלוריסטית עמוקה ללא ציטוטים ישירים וזולים. בפועל התקיימה שניות בין השאיפה לראות בבארטוק דגם בר-יישום ובין הזדקקות לתבניות קונקרטיות מיצירתו (למשל ב'מקאמאת' מאת פרטוש, תלמידו של קודאי). אפשר לראות שניות דומה גם אצל המלחין החובב יליד בולגריה נסים נסימוב.

במוסיקה הפופולרית, קיימת נוכחות חזקה של שירים יווניים (מתורגמים בדרך-כלל) כנדבך מרכזי של מערכת הפזמונאות המזרחית בדור האחרון, והם אינם נתפסים כנוכריים (אם כי בתקופת אריס סאן הבחנה כזו הייתה קיימת). רובם של השירים היווניים ברפרטואר המזרחי פריגיים או בעלי סקונדה מוגדלת אך כמעט לעולם אין בהם משקלים מורכבים. שירים במשקל 7/8 רווחו בארץ בסוף שנות השישים של המאה העשרים, למשל ברפרטואר הכמו-יווני שחיברו יוצרים ישראליים ללהקות הצבאיות שייצג נוכריות מובהקת. בזמר הקל היה לרוב די במשקל 7/8 על מנת ליצור נופך יווני אף כשהתשתית המלודית וההרמונית נשענות על מסורות אחרות. ברפרטואר הפופולרי הקנוני הופיעו שירים יווניים ומעט בלקניים אחרים בהזדמנויות שונות (למשל: שירי מנוס חדג'ידקיס, תכנית 'שירי הבלקן' ושירים שהביא יהודה פוליקר) לעתים במאפיינים נבדלים.