ליאו לוי

מאת פרנצ'סקו ספניולו

ליאו לוי היה החוקר הראשון שהקדיש את מחקרו למסורות המוזיקליות שבעל פה של יהודי איטליה. עם זאת, תפקידו בתחום האתנומוזיקולוגיה היהודית, ובפרט בהתפתחות האתנומוזיקולוגיה באיטליה, לא זכה להכרה מלאה. כנכדו של רב, הוא היה איש רוח ואינטלקטואל ששלט בתחומי עניין רחבים. תוכניתו להקדיש עבודת גמר לנושא שירת בית הכנסת האיטלקי סוכלה בעקבות עליית הפשיזם והאנטישמיות באיטליה. במהלך שנות לימודיו בטורינו הוא נעצר פעמיים והואשם בפעילות חתרנית. מאוחר יותר, כציוני נלהב הוא הלך ללמוד חקלאות וכהמשך לכך עלה והתיישב בישראל (פלסטין) בשנת 1936.

מאז שניתנה האמנציפציה ב-1848, יהדות איטליה התעלמה, אולי באופן לא מודע, מהמורשת שלה ושאפה להשתלב עם התרבות המרכזית של איטליה. לכן, מחקרו של ליאו לוי בשימור מסורת זו הוא בעל ערך רב ופורץ דרך. ערכו של מחקר כזה התעצם בסוף מלחמת העולם השנייה, כאשר התרבות היהודית המסורתית נראתה אבודה לנצח. לאחר המלחמה מיד חזר ליאו לוי לאיטליה ויצר קשרים הדוקים עם הדמויות המרכזיות בתחום האתנומוזיקולוגיה, כמו ג'ורג'יו נאטאלטי שהיה המנהל של המרכז החדש שהוקם ב-1948 כמרכז לחקר המוזיקה העממית שליד האקדמיה הלאומית סנטה צ'צ'יליה ברומא (Centro Nazionale Studi di Musica Popolare, CNSMP). עם קשריו העמוקים למסורת ולפרקטיקה היהודית, לוי היה לחוקר האיטלקי הראשון שחקר קשת רחבה של מסורות מוזיקליות ליטורגיות, יהודיות ונוצריות. הוא הפך להיות חלק מהצוות האתנוגרפי של CNSMP וקיבל גישה למתקני הרדיו הלאומי של איטליה (the RAI-Italian National Radio), כשותף לתיעוד הפולקלור של איטליה.

בין השנים 1954-1959 הוא יצר קשר עם כמעט חמישים חזנים ומידענים שונים. הוא ערך למעלה משמונים מפגשים מוקלטים ואסף שבעים ושניים סלילי שמע, בסך הכל כ- 1000 פריטים מוקלטים. הקלטות אלו מהוות עדות, כמעט יחידה, לעשרים ושבע מסורות ליטורגיות שנשתמרו בקהילות היהודיות ביותר מעשרים ערים באיטליה. אנשי הרדיו הלאומי של איטליה (RAI) ערכו את הפגישות המוקלטות לפי הערותיו של לוי, ואלו נשמרו לאחר מכן ב-CNSMP. עם הקמת ארכיון הצליל בירושלים (1964), השיג לוי עותק של 'סלילי רומא' והחל לעבוד כעמית מחקר במרכז לחקר המוזיקה היהודית.

לאורך שנות ה-60, לוי ערך גם עבודת שדה עצמאית מרשימה, לעיתים בשיתוף עם האתנומוזיקולוג האיטלקי המוביל רוברטו ליידי. הוא תיעד מגוון של רפרטוארים ליטורגיים נוצריים (בעיקר כאלו שאינם קתוליים), כמו גם שירי עם ושירים ליטורגיים יהודיים באגן הים התיכון ובמרכז ומזרח אסיה. בעוד שרוב עבודת השדה של לוי עדיין זקוקה להערכה הראויה לה, 'האוסף האיטלקי' שנחקר לאחרונה הוא בעל ערך חסר תקדים לתיעוד השיר הליטורגי היהודי של איטליה. הקלטותיו של ליאו לוי מאפשרות הצצה ותמונת מבט אל המסורות המוזיקליות היהודיות באיטליה לפני אובדנן.

ביבליוגרפיה נוספת:

להקלטות מאוסף ליאו לוי, ראו בתקליטור JMRC: מסורות מוזיקה של יהודי איטליה מתוך אוסף ליאו לוי (1954-1961).

לביוגרפיה מלאה ראו גם 'ליאו לוי' בויקיפדיה.

לרשימת הפרסומים של ליאו לוי ראו בקטלוג הספריה הלאומית.



הרשמו לניוזלטר

הירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל עדכונים