נולד בקוטנו פולין ב 5.7.1920. אימו היתה פסנתרנית חובבת. אביו היה רב וסוחר וכנר על פי השכלתו. מירון סיים את לימודיו בקונסרבטוריון בורשה בשנת 1938 ועלה בשנת 1939 לפלשתינה. בתקופת מלחמת העולם השנייה שרת מירון בבריגדה היהודית. לאחר קום המדינה הוא מונה לתפקיד national deputy director במוזיקה במסגרת משרד החינוך והתרבות. כמו כן מונה לofficer in chief של תכניות המוזיקה בצה'ל, שם ניסה להכניס את הרעיון של 'אינטגרציה באמצעות שירה' לחיילים בני ארצות שונות ותרבויות שונות. זכה בפרס אנגל. בשנות הששים שימש מירון כמנהל המוזיקלי של קרן התרבות אמריקה-ישראל, הן בישראל והן בארה'ב. בשנת 1961 היגר לארה'ב ושם הוא חי עד היום.
בשנת 1941, בהיותו בבסיס סרפנד (הבסיס שנקרא כיום צריפין) במסגרת שירותו בבריגדה היהודית הוא חיבר לחן למילים שקיבל מיחיאל חגיז. השיר נקרא 'צאנה צאנה' ובוצע לראשונה בחיפה במסיבת חיילים. ברדיו פלשתינה הוא בוצע לראשונה על-ידי אפרים גולדשטיין (לימים די זהב) בתאריך 22.12.41. השיר התפשט בין חיילי הבריגדה והגיע בסופו של דבר לארה'ב שם בוצע על-ידי 'האורגים' והופיע בתקליט בן שני שירים שצידו השני היה 'לילה טוב איירין'. שני השירים הפכו להיטים. השיר 'צאנה צאנה' הפך ללהיט עולמי, תורגם והוקלט על-ידי זמרים מפורסמים בכל רחבי העולם, ביניהם בינג קרוסבי, ג'ודי גרלנד, קוני פרנסיס, צ'אבי צ'קר, ארתה קיט, ניל סדקה זמר האופרה ריצ'רד טאקר, התזמורת הסימפונית לונדון, תזמורתו של מנטובאני, ועוד.
מירון כתב יצירות בתחום המוזיקה האמנותית. שתיים מיצירותיו, פרלודים סינקופיים, פסקליה למודרניות, זכו לשבח בפיו של ארתור רובינשטיין. תקליטור הנקרא 'אני זוכר' ובו ששה שירים לצ'לו ופסנתר. מירון כתב מוזיקת כליזמר שהופיע בתקליטור 'אמנות הכליזמר' בביצועו של אמן הקלארינט גיורא פיידמן עם תזמורת בניצוחו של מירון עצמו. מירון כתב ארבע קנטטות ליטורגיות שיצאו לאור על-ידי Musical Heritage וזכה באות כבוד מטעם מועצת החזנים של ארה'ב על תרומתו הרבה למוזיקה הליטורגית היהודית. גם הקנטטה שלו 'שירה של אסתר' (ליברית של אברהם סולטס) בוצעה על-ידי זמרי רי צ'רלס בטלביזיה וזכתה לשבחים בקרב הצופים.
שירו של מירון 'עופי רוח' למלים של אהרון אשמן היה השיר העברי הראשון ששודר ברדיו המצרי לאחר הפגישה ההסטורית של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת בביקורו של סאדאת בירושלים.
פרופ' מירון שימש כדיקן הפקולטה למוזיקה של סמינר המורים היהודי של אוניברסיטת ניו יורק (כיום אוניברסיטת טורו), שבין מוריה נמנו שלום סקונדה, דוד קוסביצקי, לזר וינר, אברהם בינדר וסידור בלרסקי.
ספרו של מירון 'שמונה עשר שערים של חגים יהודיים' שבו ישנה הקדמה שכתב אלי ויזל, אפילוג שכתב הרב אירוינג גרינברג והקדמה נוספת של המשורר הישראלי חיים חפר כוללת מוזיקה ותפילות והרהורים פואטיים.
בשנות השבעים, מירון עיבד והקליט עם הזמר תאודור ביקל, מקהלה ותזמורת מוזיקת מחאה יהודית מחתרתית מברית המועצות ששמה 'שקט לא עוד!' הוא זכה בשנת 2000 לאות כבוד מטעם ASCAPבהכרה על השגיו הרבגוניים כמלחין, סופר, מחנך ואזרח בינלאומי מכובד.